הרגע בו הבנתי שאלו הדקות האחרונות של חיי
- Adi-Loney Izhak
- Mar 6, 2019
- 2 min read
מפה אני לא חוזרת.
במקרים שכאלו, האדם לרוב מוותר, מעדיף לא להתמודד עם הקושי העצום והמוח מעדיף להתנתק ומאבדים הכרה.
אבל לא! זה לא המקרה שלי! הייתי מאוד ערנית וכל שנייה היתה כמו נצח, הרכב עף ממקום למקום ואנחנו בפנים. והרצון העז לחיות הוא כל כך גדול שלא מרגישים את כל החבטות בכל הגוף.
אחרי זמן מה שנראה כמו נצח, הרכב נעצר. באותם רגעים, אין לך מושג אם כל זה נגמר ואיך זה נגמר. חווית המוות נסחבת איתך מהעבר.
כל זה צף בזיכרוני, בעקבות הסיפור של עידו גל רזון (לוחם צה״ל הסובל מפוסט טראומה, ובעקבות הטראומה, הוא מספר על סבל של שנים).
אמנם, הסיפורים הם שונים אך התסמינים של פוסט טראומה הם פחות או יותר אותם תסמינים. כשראיתי את עידו כל כך בכיתי, כי מהתיאורים שלו יכולתי ממש לחזור אחורה בזמן ולחוש את התחושות.
במשך שנים חוויתי את תסמיני הפוסט טראומה. מה שפגע בי בכל תחום אפשרי. אם בדימוי ובביטחון העצמי, בתפקוד היומיומי, שמחת חיים הנאה, זוגיות, עבודה, קריירה. לא רואים ולו מעט אור בקצה המנהרה.
התנסיתי בכל טיפול אפשרי, עם זאת במשך זמן רב התהלכתי עם תחושה כבויה ושהסיכוי לצאת מזה הוא אפסי.
כמו שברכב הייתי ערנית וחשבתי איך לשרוד, גם פה ידעתי שאם כבר אני חיה זה רק כדי להיות מאושרת ולא פחות מזה. הנוסחה היא להיעזר ולא לוותר!
בדיוק בנקודה הזאת התחיל המסע שלי, ״הדרך לאור״. עשיתי כל שביכולתי להוציא את עצמי מהמצב שנקלעתי אליו.
קראתי כל כך הרבה על הנושא ואימצתי כל דבר אפשרי. למדתי לבד כל תחום שיכל לעזור לי. הכל אצל המומחים הטובים ביותר בתחום. עם כל הידע שצברתי, הגעתי לדרך שלי. הבנתי כמה חשוב לי להעביר את משמעות האושר הלאה.
מה שהביא אותי ב-8 שנים האחרונות לאמן אנשים, ללמוד עוד ועוד כלים שיעזרו לי לעזור לכל אדם שעבר לא מעט דברים בחיים.
ומה איתך? האם לך יש מחסום כלשהו מהעבר שמפריע לך להתקדם ולהגיע למטרות שלך בחיים? האם קיים מעצור כלשהו בנושא זוגיות? קריירה? הגשמה? דימוי עצמי?
כמעט כולם כואבים בנושא כזה או אחר, השאלה היא מי מוכן לעשות את הצעד, לקבל את ההחלטה ולצאת לדרך חדשה.
Comments